<h1>ארחות חיים הלכ' ברהמ"ז סימן נ'</h1>
<h2>דף מט.</h2>
ובשבתות וי"ט וחש"מ ור"ח מזכירין בה מעין המאורע בשבתות דכתיב וזכרת מלמד שטעון זכירה בין בקדוש בין בברכת המזון ובשבת כשיגיע ולא נבוש לעולם ועד יאמר רצה והחליצנו פי' השביענו ודשננו מגזרת ועצמותיך יחליץ יתן להם מנוחה וחותם בא"י מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים אין נוסח זה שתי חתימות דלימא דאין חותמין בשתים שהכל אחד כי נחמת ישראל בבנין ירושלם וה"ר יונה כתב דאין לחתום בו משום דהוי כחותם בשתים והראיה שכן בתפלת הביננו תקנו וישמחו צדיקים בבנין עירך במקום שתי ברכות לפי' כתב שחותמין בה בא"י בונה ירושלם. והרי"ף כתב שצריך בשבת לשנות מטבע החול בברכת רחם ומתחיל אותה בלשון הזה נחמנו ה' אלהינו בציון עירך ושמחנו מלכנו בבנין בית בחירתך ומלכות בית דוד משיחך במהרה החזירנה למקומה רצה והחליצנו וכו' והטעם לפי שאז"ל בשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה. וי"א שאין אומרי' בשבת נחמנו אלא רחם וחותם בונה ירושלם לפי דאין נחמה אלא במקום אבלות ושבת לאו בר נחמה וכן דעת הר"ש ז"ל שכתב ואין לשנות מטבע החול רק שיכלול ענין שבת באמצע כמו שהוסדרו כי כשמזכיר רחמים תחלה ובונה ירושלם לבסוף זו היא נחמת ישראל ברחמי שמים ובבנין ירושלם. ולא אמרו מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה רק לומר שאומר קדושת היום בין שתי נחמות וכן דעת הירושלמי שאומר וכי שבת אבל הוא שצריך לנחם נראה שאין דעתו שנאמר נחמנו. ולסברא זו נוטה הר' יונה ז"ל והביא ראיה מן הירושלמי שאומר אל ישאל אדם צרכיו בשבת ופריך והאמרינן זוננו פרנסנו ומשני נוסח הברכה כך היא ש"מ אין משנין נוסח הברכה ואפילו בשבת וכן פסקו הר"ם נ"ע והרשב"א ז"ל. בי"ט ובחש"מ ובר"ח כולל בתוך ברכה זו יעלה ויבא וחותם ובנה ירושלם עירך וכו'. שכח ולא הזכיר בשבתות וי"ט קדושת היום אם נזכר קודם שיתחיל ברכה רביעית בשבתות אומר בא"י אמ"ה אשר נתן שבתות למנוחה לעמו ישראל לאות ולברי' קדש בא"י מקדש השבת. וכתב הראב"ד ז"ל שאין מזכיר בה שם אלא כמו שהיא נזכרת בגמרא. וה"ה לכל הברכו' האמורות בפרק הרואה והטעם לפי שאינן קבועות. והרשב"א כתב שאינו מחוור דכל הני ודאי בשם נינהו וכן חתמינן בשם וכן נראה דעת רבותינו הצרפתים ז"ל וכן מפורש בהדיא בירושלמי. ובי"ט אומרים בא"י אמ"ה אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לאות ולברית קדש ולשמחה ולזכרון בא"י מקדש ישראל והזמנים. ומתחיל בברכה רביעית ואין אומרים בה תתברך כי אחר שאמר ברוך אתה למה צריך לחזור ולומר תתברך ולא מצינו כן בכל הברכות ומתוך ברכותיו של אדם ניכר אם הוא ת"ח או לאו. ואם נזכר אחר שהתחיל ברכה רביעית חוזר לראש ברכת הזן כך פי' הרמב"ם ורבני צרפת ז"ל. והראב"ד כתב שאין לחזור כ"א לראש בונה ירושלם והרשב"א כתב ונראין דברי הראב"ד ז"ל. וביאר עוד דמאי דאמרינן בשבתות וי"ט מחזירין אותו ה"מ ליל ראשון של י"ט דוקא שהוא חובה באכילת פת אבל שאר עונות אפילו ביום ראשון אין מחזירין אותו אפילו בסעודה שלישית ולא כדברי רבינו תם שאומר שאינו צריך לפת ע"כ ויש מחכמי הדור שאומרים שבי"ט חוזר בכל הסעודות כמו בשבת לפי שמחויב הוא לאכול פת מדין יום טוב. ג' שאכלו בשבתות וי"ט וזמנו ושכחו מעין המאורע ולא נזכרו עד שפתחו בברכה רביעית לדברי האומר שצריך לחזור לראש ברכת הזן כל א' יברך לעצמו כי מידי זימון יצאו ואין צריך לחזור ולזמן. בר"ח ובחש"מ שכח ולא אמר יעלה ויבא אם נזכר קודם שיתחיל ברכה רביעית אומר בא"י אמ"ה אשר נתן ראשי חדשים לעמו ישראל לאות ולזכרון בא"י מקדש ישראל ור"ח כ"כ בה"ג. והרמב"ם כ' שאינו חותם בה לפי שהו' מטבע קצר ומתחיל בברכה ד' ואם נזכר אחר שהתחיל אין מחזירין אותו. וכן בחש"מ. ואף על פי שמחזירין אותו בתפלה הטעם לפי שהתפלה חובה על כל אדם ואי אפשר שלא יתפלל אבל ברכת מזון אינה חובה כי אפשר שלא יאכל דברים הטעונים ג' ברכות ובלבד שלא יתענה ואפילו בפירות ובדברים אחרים. וכתב הרשב"א ז"ל דבשבת ור"ח שא"א לו בפירות אלא בפת אם שכח ולא אמר של ר"ח מחזירין אותו לראש הברכה דהיינו לנחמה ע"כ. ויש חולקין ואומרים שאינו חוזר לעולם בשל ר"ח אפילו בשבת מאחר שאינו מוכרח בפת מחמת ר"ח אלא מחמת שבת. וי"ט ור"ח שחלו להיות בשבת אומרים רצה והחליצנו תחלה ואח"כ יעלה ויבא ומזכיר קדושת שבת בפני עצמו ומעין המאורע בפני עצמו ושבת תחלה לפי שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ואינו מזכיר שבת ביעלה ויבא שכבר הזכירו ברצה והחליצנו. וכן ברצה והחליצנו לא יזכיר שום דבר רק מענין שבת. ור"ח וחנוכה שחלו להיות בשבת מזכיר על הנסים בברכת הארץ שהיא ברכת הודאה דכיון דתקנוה בברכת הודאה מעין תפלה שקבעוה בברכת הודאה מזכירין אותה בה ואין חוששין להקדים שבת ור"ח דתדיר.
